החלטה בתיק ת"א 32939-01-11

מבוא

1. בפניי בקשה של הנתבעת 1 ( להלן: "הנתבעת") לביטולו של צו עיקול זמני שהוטל על נכסיה לבקשתו של התובע.

2. עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בסך של 6,206,754 ש"ח, בגין השקעה כספית של התובע שירדה לטמיון, על פי הטענה, באשמתה של הנתבעת.

3. הנתבעת היא חברה שהוקמה בשנת 2007 ועוסקת במסחר בשוק הסחורות וההון, בפעילות מהסוג המכונה "פורקס" (קיצור של המילים Foreign Exchange).

4. התובע טוען כי נציגי הנתבעת פיתו אותו בחודשים אוקטובר- דצמבר 2009 להשקיע סך של 5,461,928 ש"ח בשוק המט"ח באמצעות פלטפורמת המסחר של הנתבעת, תוך יצירת מצגי שווא כאילו היא פועלת לטובתו, שעה שהלכה למעשה היא פעלה נגדו, הרוויחה את נזקיו, וחילקה את השלל עם נתבעים נוספים, שהיו מעורבים בקנוניה. לדבריו, הנתבעת הסתירה ממנו את העובדה המכרעת שהיא צד נגדי לעסקאות שביצע, וכי משמעות הדבר שהפסדיו של התובע הם בעצם רווחיה. עוד טוען התובע כי התברר לו שהנתבעת כלל לא ביצעה מסחר אמיתי, אלא הותירה את כל העסקאות אצלה, שכן היא זו שהיתה צד נגדי לכל העסקאות שביצע התובע.  כמו כן, הנתבעת הונתה אותו בכך שהציגה בפלטפורמת המסחר שלה שערים של סחורות ומטבעות השונים מן השערים האמיתיים, סגרה באופן ידני עסקאות בחשבונו תוך יצירת מצג שווא כאילו העסקאות נסגרות בנקודות ה- Stop Loss שהגדיר התובע, ביצעה מניפולציות בעסקאות שערך, "שיחקה" עם השערים לטובתה על מנת ליצור הפסדים לתובע, ועוד כהנה וכהנה טענות חמורות ביותר בדבר מעשי מירמה. בסופו של דבר, ההשקעה כולה ירדה לטמיון. התובע מוסיף וטוען כי הנתבעת פועלת בימים אלה לחיסול עסקיה בישראל וכי אין לה נכסים כלשהם, ולכן, אם לא יינתן צו עיקול זמני, צפוייה להגרם הכבדה בסופו של ההליך, כאשר התובע יבקש לגבות את הסכום שייפסק לזכותו.

5. על יסוד טענותיו אלה של התובע, ניתן לבקשתו, ביום 19.1.2011, צו עיקול זמני במעמד צד אחד, לא לפני שהתובע התבקש להסביר מדוע השתהה בהגשת התביעה, שכן הפרשה התרחשה בשנת 2009, והעובדות כולן היו ידועות לתובע לכל המאוחר כבר בחודש ינואר 2010, שנה לפני הגשת התביעה.

6. הנתבעת ביקשה לבטל את העיקול הזמני. לטענתה, הבקשה מבוססת על שורת שקרים, הטעיות וכזבים. לדבריה, התובע הוא עבריין שנשפט בשנת 2004 בגין עבירה של חטיפה, וכיום הינו הבעלים של עסק מתחרה, קרי, עסק המנהל כמו הנתבעת פעילות של מסחר בתחום הפורקס. עוד טוענת הנתבעת כי לא מדובר במשקיע תמים, אלא באיש עסקים שהוא הבעלים של 11 תחנות דלק, שניהל את פעילותו אצל הנתבעת לאחר שכבר ניהל פעילות דומה אצל חברות פורקס אחרות. התובע החשיב את עצמו מומחה בתחום הנפט, מתוקף בעלותו בתחנות דלק, ולכן סחר דרך הנתבעת בעיקר בתחום זה. לדידה של הנתבעת, התובע ידע היטב, מראש, כי הנתבעת הינה "עושת שוק" ולכן אינה חייבת "להתכסות" בגין העסקאות שבוצעו מולה (קרי, אינה חייבת להעביר הלאה את עסקאותיו של התובע, מול סוחרים אחרים, אלא היא רשאית להיות הצד שכנגד לעסקאות של התובע). הנתבעת טוענת כי מדובר במשקיע מתוחכם, שביצע אלפי פעולות בהיקף כולל של עד שישה מיליארד דולר בחודשים הספורים בהם קיבל שרותים מהנתבעת. התובע מעולם לא קיבל ייעוץ מהנתבעת כיצד להשקיע, והוא היה זה שיזם את העסקאות שבוצעו ואת השערים שבהם תיסגרנה. בשלב מסוים הנתבעת ביקשה להגביל את היקף ההשקעות של התובע, שכן זה חרג מן החשיפה שהנתבעת היתה מוכנה לשאת, ובתגובה החל התובע להפעיל על אנשי הנתבעת מערכת של לחצים, לרבות שליחת נציגים מן העולם התחתון וזימונם של עובדי הנתבעת ל"בירור" אצל דמות מוכרת בשוק ההלוואות. עוד טוענת הנתבעת כי לא עלה בידי התובע להוכיח שישנם פגמים כלשהם באופן בו נוהלו העסקאות מולו, וכי התובע עצמו אוחז בדו"ח, אותו הסתיר מבית המשפט, המאמת עובדה זו. לפי אותו דו"ח, נמצאו פגמים בשמונה פעולות בלבד, מתוך 7,000 פעולות שביצע התובע, והנזק בגין פעולות אלה הוא 40,000 דולר בלבד. גם חוות דעת מאוחרת יותר של התובע, הנוקבת בסכום נזק של 347,500 דולר בלבד, מופרכת על פניה שכן היא מבוססת על שערים דמיוניים ולא על שערים אמיתיים. בענין ההכבדה טוענת הנתבעת כי היא חברה יציבה שיש לה 6,500 לקוחות פעילים עם מחזור מסחר של יותר ממיליארד ש"ח וכי אין היא מחסלת את פעילותה בישראל. נהפוך הוא: הנתבעת אף פועלת בימים אלה מול הרשות לניירות ערך כדי לזכות לרישיון מכח הרגולציה ההולכת ונמצאת בהליכי גיבוש.

האם ישנן ראיות מהימנות לכאורה לביסוס התביעה?

7. על מנת שיינתן צו עיקול זמני, על המבקש לעמוד לפחות בשני תנאים מצטברים: הבאת ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה (תקנה 362(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ( להלן: "התקנות")), וכן הצגת ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב) לתקנות).

8. במקרה דנן, לאחר ששמעתי חקירות נגדיות של המצהירים מטעמם של בעלי הדין, לרבות את עדותו של התובע עצמו, ועיינתי בחומר הראיות ובסיכומים המפורטים והממצים של הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי התובע לא הצליח להציג ראיות מהימנות לכאורה במידה ההוכחה הנדרשת לקיומה של עילת תביעה. די בכך כדי להצדיק את ביטולו של צו העיקול הזמני.

9. אכן, כתב התביעה מגלה עילה על פניו, אך בכך לא די לשם הטלת עיקול זמני, ונדרש שהתביעה תתמך כבר בשלב המקדמי של הדיון בבקשת העיקול, בראיות מהימנות לכאורה. במקרה דנן, חלק מן הטענות הן טענות עובדתיות סבוכות ומורכבות, המצריכות ברור עובדתי מורכב וסבוך לא פחות, כאשר ביחס לכל טענה עובדתית של התובע נמצא מענה עובדתי משכנע לכאורה מצידה של הנתבעת. גם אין ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של קשר סיבתי בין המעשים המיוחסים לנתבעת לבין ירידת השקעותיו של התובע לטמיון. בהעדרו של קשר סיבתי כזה, התובע יתקשה לבסס את תביעתו לתשלום פיצויים. בנסיבות כאלה, לא ניתן לקבוע כי משקל הראיות שהביא התובע לתמיכה בבקשה להטלת עיקולים, עולה על משקל הראיות שהביאה הנתבעת להגנתה. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה להטלת עיקול זמני, ולביטולו של העיקול שכבר הוטל, שכן כאשר ניטע אצל בית המשפט ספק בצדקת התביעה, אין מקום להטלת צווי עיקול:

" אך לעומת זאת אפשרי הדבר, שבין על יסוד חומר הראיות שבתצהיר שניתן לתמיכה בבקשת הביטול ובין על יסוד חקירתו של המצהיר מטעם מבקש העיקול, יוכל מבקש הביטול "לטעת ספק" בצדקת התביעה או בטענת מבקש העיקול כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין, ובמקרה זה יבטלו בית-המשפט או הרשם את צו העיקול."

רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ , פ"ד נא(3) 789, 800 (1997). ראה גם ע"א 275/74 קלש נ' ווקסלמן ושות' , פ"ד כ"ח (2) 722, 725.

ברע"א 5935/97 רוני סיני נ' יעקב גלנץ , פ"ד נב(1), 193 , 197-198 (1998), נפסק כי:

" עיקול זמני אינו ניתן "על דרך השגרה" (רע"א 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה (1975) בע"מ נ' דנבאר בע"מ, דינים עליון, כרך מג, 456). עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שהכיר בזכות הקנין כזכות חוקתית, על בית המשפט לייחס חשיבות רבה יותר מבעבר לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ובכמותן."

ודוק: דברים אלה מקבלים ביטוי מפורש בהוראת תקנה 362(א) לתקנות, המתנה את מתן צו העיקול בכך שבית המשפט שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התביעה.

10. ומן הכלל אל הפרט.

אין ספק שהתובע איננו המשקיע התמים והנבער מדעת, שניתן היה להוליכו שולל באופן המתואר על ידו. מדובר במשקיע מתוחכם, בעל נסיון קודם במסחר בתחום הפורקס, שאף מנצל כיום את ידיעותיו ונסיונו במסגרת חברה שרכש במהלך שנת 2010- א.ל.מ. פיננסים בע"מ (המכונה גם OTC)-  אשר עוסקת בדיוק באותו התחום בו עוסקת הנתבעת. אין זה מתקבל על הדעת שמי שמפעיל חברה בתחום הפורקס, איננו מודע היטב לאופי הפעילות בענף זה, על סיכוניו. אכן, התובע רכש את החברה רק לאחר שהשקעתו אצל הנתבעת נמחקה, אלא שסביר להניח, בשל סמיכות הזמנים, כי הידע שאיפשר לתובע לנהל את חברת א.ל.מ., עמד לרשותו גם עובר להתקשרות עם הנתבעת. זאת ועוד, התובע החל לנהל השקעות אצל הנתבעת רק לאחר שניהל קודם לכן השקעות דומות בחברה אחרת העוסקת בתחום הפורקס, היא חברת פינוטק. התובע ידע איפוא היטב כי מדובר בהשקעות ספקולטיביות ועתירות סיכון, כפי שאף הובהר באתר האינטרנט של הנתבעת, אשר באמצעותו ביצע התובע את השקעותיו.

11. התובע האשים את הנתבעת בכך שהיא פועלת בתור "עושה שוק" מול לקוחותיה, עובדה שהוסתרה ממנו.

מנגד, הנתבעת טוענת כי התובע חתם עימה על הסכם המפרט היטב את תנאי ההתקשרות, לרבות את העובדה שהנתבעת רשאית לפעול כ"עושה שוק" מולו, כמו גם את העובדה שהיא רשאית, אך לא חייבת, "להתכסות" מול העסקאות שהוא מבצע. אם אכן כך הוא הדבר, יש בכך כדי לשמוט במידה רבה את הבסיס לטענות נגדה. מנגד, התובע טוען כי חתימתו זוייפה, ואף הציג חוות דעת של גרפולוג לתמיכה בטענת הזיוף.